בוכריס נ' להתיישבות שיתופית בע"מ

פסק דין

בפני בקשה לביטול פסק משקם שניתן ביום 12.7.12, על ידי כב' המשקם יורם וסרצוג (להלן: "המשקם"), לפי חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי התשנ"ב – 1992 (להלן: "חוק ההסדרים"), מחמת חריגה מסמכות, טעות על פני הפסק והעדר הנמקה הכל מכוח הוראות סעיפים 27, 28 (א)(1) ו-28 (א)(3) לחוק ההסדרים.

טוענת המבקשת כנגד שתי קביעות של המשקם: האחת כי טעה המשקם בכך שלא דן בסכסוך שבפניו על פי כללי נטל ההוכחה הרגילים הנהוגים בסכסוך אזרחי ולפיהם המוציא מחברו עליו הראיה; השנייה כי טעה המשקם ואף חרג מסמכותו עת לא הכריע בסכסוך שבפניו על פי העקרונות שנקבע בפסקי הדין בעניין "פרי העמק" (ע"א 525/88 פרי העמק אגודה שיתופית בע"מ ואח' נ' שדה יעקב מושב עובדים, פ"ד מה (4) 529) ובעניין "אביאל" (בג"צ 333/85 אביאל נ' שר העבודה והרווחה, פ"ד מה(4) 581), ולפיהם אגודה שיתופית אינה רשאית לחייב את חבריה בחובותיה והפסדיה באופן גורף בהעדר הסכמת חברי האגודה.

מטעמים אלו, טענה המבקשת, כי יש להורות על ביטול פסק המשקם.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת הינן בתמצית כדלקמן: המבקשת הינה חברה באגודת ברכיה (המשיבה). בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים רבים בקשר לחיובים של המבקשת למשיבה, בגין הפעילות המשקית במשק החקלאי בו היא מחזיקה ברשות (משק מס' 19). אין חולק כי בפועל מי שמעבד את האדמות במשק החקלאי הוא בנה של המבקשת, מר אברהם בוכריס והוא זה אשר מנהל את ההליכים הנדונים.

במרוצת השנים צברה המבקשת, בגין פעילות המשק החקלאי, חוב ניכר כלפי המשיבה, בסדר גודל של מאות אלפי שקלים, ובשנת 1997 הועבר הטיפול בחובותיה לטיפולו של משקם על פי חוק ההסדרים.

ביום 29.10.00, ניתן ע"י עו"ד דורון כוכבי פסק משקם שבמסגרתו קבע כי החוב של המבקשת למשיבה יעמוד על מלוא הסכום הרשום בספרי האגודה נכון ליום 31.12.91, והמסתכם, נכון ליום 30.3.00, בסך של 615,255 ₪ וזאת בניכוי סכומים ששילמה המבקשת על סך של 103,374 ₪ כשהם משוערכים ליום 30.9.00 ויתרת זכות של המבקשת ביום 30.9.00 הקיימת ב"כרטיס הנוסף", כפי שתוגש בפני המשקם.

המבקשת הגישה בקשה לביטול פסק המשקם ובמסגרת פסק דין שניתן ביום 13.10.02, על ידי כב' השופט ברוך אזולאי, בוטל פסק המשקם מחמת טעות גלויה על פני הפסק בשני נושאים: בכך שייחס את חובות האגודה השיתופית למבקשת, בהיותה חברה באגודה, בהסתמך על העובדה שלא היתה מחאה מצידה על החיובים שנרשמו בכרטיס החשבון שלה, וזאת מבלי להתייחס לשאלה האם היתה הסכמה מפורשת של המבקשת לכך או אם היתה התנהגות של החברים המוכיחה שהיה ויתור על הצורך לקבל מהם הסכמה ספציפית בעתיד, או כי מדובר ביחסי שולח שלוח המושתתים על הסכם שליחות לפיו המושב פעל כשלוחו של החבר, ולפיו ההוצאות וההפסדים של המעשה מיוחסים לחבר עצמו, או כי מדובר בהוצאות שנעשו בשם חבר או בשם חברים מכח הסכם איתם. והכל – מכוח פסק דין אביאל ופסק דין פרי העמק.

כב' השופט אזולאי קבע כי המשקם השתית את החלטתו על יסוד הזיקה הקואופרטיבית הכללית בין האגודה לבין החברים ולא על הסכם או נוהג המחייב הטלת הוצאות המושב על החברים ככלל או על המבקשת בפרט ועל כן לא ניתן לקבוע, על פי פסק משקם, כי התקיימו התנאים על פיהם ניתן לחייב את המבקשת ביחס לכל החובות הכלולים בכרטיס החשבון ולכן קבע כי בנמצא טעות על פני הפסק.

גם ביחס להימנעות המשקם מלדון בסכומים שעמדו לזכות המבקשת לאחר ה-31.12.91, קבע, כב' השופט אזולאי, כי מדובר בחריגה מסמכות מאחר ומדובר בהימנעות המנוגדת למוסכם בין הצדדים, הסכמה לפיה זכאית המבקשת לטעון לכל זכות קיזוז גם אם נוצרה לאחר 31.12.91, על מנת לברר את הסכום שעליה לפרוע בגין חוב שקדם ליום 31.12.91.

מסיבות אלו קבע כב' השופט אזולאי כי קיימת עילה לביטול פסק המשקם עקב טעות גלויה על פני הפסק ועקב תקנת הציבור כאמור בסעיפים 28 (א)(2) ו(3) לחוק ההסדרים.

על פסק דינו של כב' השופט אזולאי הוגשה בקשה לרשות ערעור לבית המשפט העליון וביום 28.12.08, ניתן פסק דין, לפיו הצדדים יחזרו לדיון בפני משקם אחר, שיתמנה, אשר יכריע במחלוקת מראשיתה בשאלת חובות המבקשת למשיבה, וזאת בהתאם להסכמה שהתגבשה בין הצדדים בהליך הקודם מיום 30.11.98, ובהתאם ל"עקרונות" אשר נקבעו בפסק הדין בבית המשפט המחוזי, על ידי כב' השופט אזולאי.

ההסכמה מיום 30.11.98, מלמדת על הסכמת הצדדים לדיון בחוב המבקשת ל"משבצת א'", דהיינו, להליך של "השגה מפורטת" בפני משקם, במסגרתה רשאי כל צד לטעון לכל טענת זכות וכל טענה חוקית לרבות לעניין שיעור החוב.

אציין ואומר כבר עתה, כי "העקרונות" אשר נקבעו בפסק דינו של כב' השופט אזולאי אינם אלא ניתוח ההלכה אשר נקבעה בפסקי הדין "אביאל" ו"פרי העמק". קובע השופט אזולאי:

" מבחינה זאת, לא ניתן לקבוע על פי פסק הבורר כי התקיימו התנאים על פיהם ניתן לחייב את המבקשת ביחס לכל החובות הכלולים בכרטיס החשבון, ובמיוחד ביחס לתקציב הסוכנות שלא ברור מה טיבו, ביחס לגמר אחזקת רשת המים, שלגביו לא ברור אם מדובר בזיקה ישירה בין המבקשת ובין האגודה ביחס לסכום שנכלל בכרטיס, או אם מדובר בכיסוי חובות אחרים של האגודה הנוגעים לאחזקת רשת המים, ביחס לצרכניה שלגביה לא ברור אם מדובר בצרכנים של האגודה או של החברים, בדומה לאבחנה בין פרדס של האגודה ובין פרדס של החברים, ביחס להוצאות המימון, שלגביהם לא ברור אם מדובר במימון ענייני האגודה או ענייני החברים, על פי אותה אבחנה, והוא הדין ביחס לחובות תשמ"ג, הפרשי פתיחה ליום 30.9.83 וסכומים נוספים הכלולים בכרטיס המבקשת."

בית המשפט, מפי השופט אזולאי לא קבע קביעה פוזיטיבית כי המדובר בחיוב שאין לזקוף אותו לחשבון החייבת, אלא קבע כי קיים לגביו ספק אם ניתן לזקוף זאת לחובת המבקשת.

העניין, כאמור, הוחזר אל שולחנו של כב' המשקם, הפעם עו"ד וסרצוג, אשר נדרש להכריע במחלוקת בין הצדדים, בהתאם למוסכם ובהתאם להנחיית בית המשפט העליון, כמפורט לעיל.

המבקשת תמכה עמדתה בפני המשקם בחוות דעתה של רו"ח הגב' בצלאל, אשר בדקה, עבור המבקשת, את חיוביה השונים בכרטיסה באגודה והגישה מטעמה חוות דעת ואף חוות דעת משלימה. אין חולק כי רו"ח בצלאל שימשה במשך תקופה ארוכה כמנהלת חשבונות חיצונית של האגודה ועד לסוף שנת 2000.

בהחלטתו ציין המשקם, בפתח דבריו, את העקרונות על פיהם ראה הוא לנכון להכריע במחלוקת וקבע, כי לעניות דעתו, אין בפסק דינו של כב' השופט אזולאי, הוראה המשנה את נטל הראיה ו/או את נטל ההוכחה המקובלים וכי הנטל נותר על כתפי המבקשת להוכיח כי החיובים בהם חוייבה בכרטיס חשבונה אינם כדין. כלשונו:

"הליך של תביעת חוב מחבר באגודה מתחיל בהגשת הודעה של האגודה לפי סעיף 12(ב) לחוק גל המפרט את יתרת החוב של החבר על פי מאזני האגודה. תביעת חוב זו נקבעה כראיה לקיומו של החוב כל הרוצה להשיג ולסתור את יתרת החוב האמורה יכול לעשות כן כאשר נטל ההוכחה הוא על הטוען, נגד מאזני האגודה".